איך שומעים ואיך כותבים: עיצורים קולניים ואילמים וכללי האיות

ברוסית יש עיצורים קולניים (הגרון רוטט כשאומרים אותם) ועיצורים אילמים (אוויר בלי רטט). רוב הקולניים באים בזוגות עם אילם דומה:

• б – п · в – ф · г – к

• д – т · ж – ш · з – с

העיצורים л, м, н, р, й לא בזוגות, ולא משתנים.

הכלל הראשון: בסוף מילה עיצור קולני נשמע כאילם.

• хлеб נכתב עם б, אבל נשמע חלפ.

• друг נשמע דרוּק.

• го́род נשמע גוֹרַט.

• нож נשמע נוֹש.

• глаз נשמע גלאס.

הכלל השני: לפני עיצור אילם, גם העיצור הקולני נשמע כאילם.

• вчера́ נשמע פצ'ירא (ה-в נהיה פ).

• за́втра נשמע זאפטרה.

• ло́жка נשמע לוֹשקה (ה-ж נהיה ש).

והכלל השלישי הפוך: לפני עיצור קולני, גם האילם נשמע כקולני. футбо́л נשמע פוּדבּוֹל.

אם ברוסית כותבים אחרת ממה ששומעים, איך נזכרים באות הנכונה? מוסיפים סוף שמתחיל בתנועה, ושומעים את העיצור האמיתי:

• хлеб נשמע חלפ. מוסיפים סיומת: хле́ба (של לחם). שומעים б, אז כותבים хлеб.

• друг נשמע דרוּק. מוסיפים: дру́га (של חבר). שומעים г, אז כותבים друг.

• зуб נשמע זוּפּ. מוסיפים: зу́бы (שיניים). שומעים б, אז כותבים зуб.

זה נקרא "מילת בדיקה". גם דוברי רוסית משתמשים בו כדי להיזכר באיות.

יש אותיות שאחריהן ברוסית לא כותבים אותיות מסוימות. שלושה כללים שכדאי לדעת:

כלל 1: אחרי г, к, х, ж, ч, ш, щ כותבים и ולא ы.

• кни́га ← кни́ги (ספרים), не кни́гы

• рука́ ← ру́ки (ידיים)

• ча́шка ← ча́шки

כלל 2: אחרי ж, ч, ш, щ כותבים а ולא я, ו-у ולא ю.

• чай, чу́до, шаг. לא "чяй" ולא "чюдо".

כלל 3: אחרי ж, ч, ш, щ, ц, הסיומת הלא מוטעמת של שם תואר או שם עצם סתמי היא е ולא о.

• хоро́шее (טוב, סתמי): הסיומת לא מוטעמת, לכן е. אבל большо́е (גדול, סתמי): הסיומת מוטעמת, לכן о.

• горя́чее (חם, סתמי), לא "горя́чое".

אם קראת בשיעורים הקודמים "хоро́шие" או "больши́е", פגשת את כלל 1 בלי לדעת.

רוב דוברי הרוסית כבר לא חושבים על הכללים האלה. הם פשוט שומעים ואומרים. גם ילדים רוסים מקבלים בבית הספר היסודי משימות כמו "איך כותבים נשמע חלפ?" ולומדים את מילת הבדיקה. כך שאם התבלבלת, זה בדיוק מה שקורה גם לדוברי שפת אם.