רוצה, יכול, צריך: פעלים עם פועל שני

שני הפעלים האלה נוטים בצורה מיוחדת. хоте́ть מעורב: ביחיד הוא נוטה כמו קבוצה א׳, וברבים כמו קבוצה ב׳. мочь נוטה כמו קבוצה א׳, אבל האות האחרונה בשורש מתחלפת (г ← ж):

хоте́ть (לרצות):

• я хочу́ · ты хо́чешь · он хо́чет · мы хоти́м · вы хоти́те · они́ хотя́т

мочь (יכול, מסוגל):

• я могу́ · ты мо́жешь · он мо́жет · мы мо́жем · вы мо́жете · они́ мо́гут

בעבר: хоте́л, хоте́ла, хоте́ли · мог, могла́, могли́.

אחריהם בא פועל שני בצורת מקור (ть): я хочу́ чита́ть, он мо́жет говори́ть, мы хоти́м смотре́ть. אין צורך ב"ש" או ב"ל" נוספים.

בעברית "אני יכול לשחות" מתכוון לשני דברים שונים. ברוסית יש שני פעלים:

• уме́ть = לדעת איך, מיומנות שלמדת: Я уме́ю пла́вать. = אני יודע לשחות. (נטייה כמו чита́ть: уме́ю, уме́ешь, уме́ет...)

• мочь = להיות מסוגל עכשיו, שיש הזדמנות או אפשרות: Я не могу́ пла́вать: у меня́ нет вре́мени. = אני לא יכול לשחות: אין לי זמן.

וכשמדובר בידיעת עובדה (לא מיומנות), משתמשים ב-знать: Я зна́ю, где банк. = אני יודע איפה הבנק.

ארבע מילים קטנות שלא משתנות אף פעם, ואחריהן פועל במקור:

• ну́жно / на́до = צריך, חייב: Мне на́до идти́. (אני צריך ללכת)

• мо́жно = אפשר, מותר: Здесь мо́жно сиде́ть. (אפשר לשבת כאן)

• нельзя́ = אסור, אי אפשר: Здесь нельзя́ кури́ть. (אסור לעשן כאן)

• ну́жно ли = האם צריך

במבנה הזה הנושא בא בצורה מיוחדת: мне = "לי", вам = "לכם". את הכינויים האלה נלמד בהמשך, ובינתיים מספיק לזכור את הצירוף.

מילת הבקשה הכי שימושית: Мо́жно? = אפשר? (לפני כניסה, ישיבה, שאלה). ובתשובה: Мо́жно. = אפשר. Нельзя́. = אי אפשר.

בעבר מוסיפים бы́ло: Мне ну́жно бы́ло идти́. (הייתי צריך ללכת); бы́ло нельзя́.

המילה нельзя́ נשמעת הרבה ברחוב ובבית: нельзя́ кури́ть (אסור לעשן), нельзя́ входи́ть (אסור להיכנס). היא קצרה וחדה: הורה או מוכרת יכולים לומר רק "Нельзя́!" בלי שום הסבר, וזה נשמע רגיל לגמרי לדוברי רוסית. לכן כשאתה רוצה לעשות משהו במקום לא מוכר, עדיף לשאול קודם בנימוס Мо́жно? (אפשר?).